הטיפול מתמקד בחרדות ובסימפטומים הקשורים בטראומה, ובקשיי התמודדות עם משימות החיים בתקופה שלאחר הטראומה. הרבה אנשים שחוו טראומה סובלים מסימפטומים שנחלשים ואפילו נעלמים עם הזמן. אבל חלק מהאנשים שחוו חוויות טראומטיות סובלים מסימפטומים שאינם נחלשים וממשיכים לגרום להם למצוקה ניכרת.

​בזמן הטראומה קורה משהו לגוף שלנו. בני אדם, כמו יונקים ובעלי חיים רבים הנתקלים במצב פתאומי של איום חריף, מגיבים באחת משלוש דרכים: מאבק (fight), בריחה (flight) או קיפאון (freeze). סימפטומים פוסט-טראומטיים משחזרים שוב ושוב את התגובות הגופניות הללו, שהתקבעו ב"זיכרון הגוף".

הבהלה, הפחד, המתיחות המוגברת או השיתוק וחוסר האונים, כל אלה כלואים בגוף, אפילו אם אנו לא זוכרים באופן ברור איפה ומתי בדיוק חשנו אותם. בטיפול, לומדים לזהות ולהבין את שפת הגוף ומחפשים את הדרך לשחרר את האנרגיות הכלואות בו בעקבות הטראומה. תוך כדי כך, נעזרים בזיכרונות הגוף הנעימים והבטוחים (כמו ריח אהוב, מחשבה על חיבוק של אדם יקר וכדומה), כדי להתמודד עם זיכרונות הגוף המציקים והמאיימים.

 

אחד הגורמים העיקריים להימשכות של סמפטומים אחרי הטראומה היא הימנעות ממצבים, זיכרונות, רגשות ומחשבות הקשורים בטראומה. אך טבעי הדבר שאחרי חוויה טראומטית אנשים רוצים "לשכוח מהכל" ולהימנע מזיכרונות שגורמים לכאב נפשי ולמצוקה. לטווח קצר, ההימנעות אכן עוזרת להקטנת המצוקה ולכן "מפתה" להמשיך כך. אולם, לטווח הארוך, ההימנעות משמרת את הסימפטומים ומפריעה להחלמה מהטראומה.

כאשר נסכים להיחשף למצבים בחיים שאנו נמנעים מהם ולזיכרונות הכואבים של האירוע הטראומטי, המלווים לעיתים קרובות גם בתחושות גופניות מציקות, תיפתח בפנינו האפשרות לעבד את החוויה הטראומטית. רק כאשר אנו מוותרים על ההימנעות, אנו לומדים שהזיכרונות עצמם אינם מסוכנים (אפילו אם הם כואבים ומפחידים) ושרוב המצבים שאנו נמנעים מהם, גם אינם מסוכנים כמו שנראה לנו. תוך כדי החשיפה, החרדה ממצבים אלו תרד בהדרגה וגם הסימפטומים ייחלשו.

 

לשם השגת מטרה זו משתמשים במספר תהליכים:
1) התנסות במציאות - משימות לביצוע ממשי, כגון נהיגה במכונית לאחר תאונת דרכים. חשוב לציין שהמשימות נעשות בהדרגה ורק במידה שהמטופל מוכן לכך.
2) שחזור באמצעות המרחב הפנטסטי – תהליך עדין והדרגתי של סיפור מחדש של האירוע הטראומטי העושה שימוש בגירוי הויזואלי של קלפים טיפוליים.
3) עיבוד קוגניטיבי - עיבוד של רעיונות ורגשות שעלו בזמן הסיפור מחדש והחשיפות המוביל לשינוי של מה שאנו חושבים על עצמנו ועל המצב.

​

חשוב לציין כי בשלבים הראשונים של הטיפול תיתכן החמרה בסימפטומים. לא מדובר בתקלה בטיפול, אלא בסימן שהטיפול הולך בכיוון הנכון ושהחומר שהיה סגור בתוך "קופסת פלדה" באופן לא מאורגן ולא קוהרנטי, הופך נגיש יותר ותוך כדי כך גם מאורגן מחדש בזיכרון. ככל שהטיפול מתקדם והזכרונות מעובדים, התחושות והסימפטומים נחלשים עד שהופכים לנסבלים יותר או אף נעלמים. הטיפול הוא תהליך תובעני והדרגתי המצריך אורח רוח רב. עם זאת, המטרה היא להביא להקלה משמעותית בסבל ובאיכות החיים ולשם כך, יש להתמודד לעיתים גם עם תחושות לא נעימות.

 

* יש להבהיר כי המילה 'מעבר' מתייחסת לא למעבר במובן של passage אלא במובן של beyond, כלומר הרבה מעבר ..